טיפול יוגה נפשי הכרתי
מהי בכלל הנפש?
בעודי קוראת ספר , הציע המחבר לשאול את עצמי "מהי הנפש" ובכך לקבל תמונה של אופי "הטיפול הנפשי" שאני מציעה.
אני יותר מציעה מפגש יוגי, אבל כל מפגש הוא הזדמנות לריפוי, וכל ריפוי מצריך מפגש (בובר)
לכן, שאלתי את עצמי
אז מהו באמת אופי המפגש שאני מציעה - במובן הנפשי...
מהי הנפש? זו שאלה גדולה לכל אחת ואחד
ובהחלט ישבתי בשקט כמה זמן ו....סתם היה שקט מוזר בלי שום תשובה או נפש שמבצבצת....
ואז התחילו המחשבות...
ואז התחילו הרגשות.....
והגל עלה
והתחושות הציפו עם המחשבות ועם הרגשות ועם חוסר נוחות ורעש...
הופ... הנה הנפש :-)
זה הרי לא הגוף...הוא סתם יושב כאן עם עיניים עצומות
ורוח זה בטוח לא....אולי סערת רוחות פנימית ;-)
נו...המשכתי לשבת.
כי ככה זה...גל...צריך לראות אותו, להכיר בו, לתת לו להיות...לא להתנגד לנפש הסוערת שפתאום כולה באור הזרקורים....
הנפש היא ההכרה, היא המחשבה, היא התגובתיות של המח לגירויים פנימיים וחיצוניים.
הפסיכולוגיה מתעסקת בתוכן המחשבה, בתוכן המבנים הנפשיים שמניעים אותנו כך או אחרת, בסיפור האישי. זה מרתק בפני עצמו.
היוגה רק רואה מחשבה. רק רואה מבנה שמייצר עומס ותגובתיות לא נשלטת. מחשבה עוברת, ואתה בטעות מזהה אותה כשתה עצמך. אך מחשבה היא רק צורה. מעניינת, מתחכמת, מרגשת, אבל רק מחשבה.
וכשאתה פועל בתוך מחשבות - אתה לא נמצא. אתה פועל באופן אוטומטי לפי המבנים הנפשיים שמפעילים אותך. אתה דמות עם תוכנית פעולה.
אתה כבול, אינך חופשי. אינך בוחר את תגובותיך ואינך באמת בוחר את מעשייך .
אם נשים את תוכן המחשבות בצד - למרות שזה מעניין, באופן מעשי, כדי להפגש עם האדם שמולך, כדאי להסתכל על הדבר עצמו שקורה עכשיו עכשיו כרגע.
כרגע, יש עומס. ונדרש אומץ להמשיך להיות. לא לברוח. להיעזר בנשימה. לשחרר את העומס. לזוז מהמחשבות ולהביא את שימת הלב לחוויה של הכי עכשיו שיש. שם יש שקט. שם הכל שלם ומעולם לא נפגש.
כי מחשבות מכילות עבר ועתיד. מכילות מבנים נפשיים נחמדים יותר ופחות, מכילים התנסויות, למידה, רגשות, בקיצור - מכילות סיפור ותוכן אישי . הן הנפש. ואם זו ציפור - היא כבולה היטב לחויות העבר ותוכניות לעתיד למרות שתמיד חיה רק את העכשיו. הנפש אינה שלמה לעולם. יש בה תמיד שני צדדים - טוב ורע. תמיד דיכוטומית. תמיד קופצת מנעים לי לא נעים לי, הישאר או ברח ומשחקת משחקים :-)
נפשו של אדם מדהימה, היא קיימת ומביאה אותנו לידי ביטוי באופן אוטומטי.
היוגה, מוסיפה ושואלת - מי אנחנו ללא תגובתיות תמידים לנפש? כשאנו חופשיים מעומס ומרעש פנימי - איך נגיב?
חשיבה בהירה, מדוייקת ומועטה יותר, רגישות במקום רגשנות, שיווי משקל והקשבה במקום כח ומאמץ ועוד סייגים פנימיים ועבודה פנימית עם הנפש - כל אלה, יאפשרו תגובה מתוך אהבה ונוכחות מלאה.
יאפשרו שקט נפשי פנימי. שקט מהצפה. והנפש צריכה את זה.
כדי להיות חופשיה מהתניות, רגשנות ורעש פנימי. כדי לפעול באיזון וליצצר דיוק וסדר במקום רעש.
כדי לבצע פעולה בשקט ובאהבה כמו שהיא יודעת בלי מילים ובלי מחשבה, מבפנים...מתוך הנשימה ומתוך הנוכחות ומתוך התחושות והחוויה עצמה של הרגע הזה.
כשהרעש הנפשי זז הצידה, מופיעה הרוח. השלם. האלוהות. וזה שלם לחלוטין, מעולם לא נפגע, מעולם לא לבש צורה, ומעולם לא היה התוכן או הסיפור האישי. שום דמות. רק מהות.
לכן טיפול נפשי...בדרך היוגה...הוא דווקא טיפול בו שימת הלב, צריכה לזוז מתוכן מבני הנפש, להערכתי. לראות אותם עולים, לאפשר להם לעשות מה שהם רוצים (רעד, נשימה לא סדירה, פחד ועוד), ולנשום. לחזור לשימת לב לתחושות בנשימה. לחזור לעכשיו. מהקורה עכשיו עכשיו. הרגע הקודם כבר נגמר. מה החוויה עכשיו ואיפה. בעדינות, מתוך חמלה, או חיוך פנימי...כמו אל ילד קטן שמשתולל. לראות את הנפש. להיות שם איתה. ולא להגיב אליה. רק להרגע בעצמך. להרפות גבות..שפתיים...שרירי לסת. לשים לב למה שנוגע באדמה. לתחושה.
כשהגלים הנפשיים מורידים את עוצמתם בתוך שימת לב מלאה, כשהם מתפרקים אל תוך שקט במרחב בטוח ותומך, שאינו מגיב ואינו עושה עניין גדול..אלא רק שם לב. חוזר לנוכחות ושימת לב כל הזמן.
הים מחליק ומצטלל
ואפשר לראות עד הקרקעית
את הדממה במקום הדרמה, את היופי והשלמות שנוכחים
בכל נפש, כשהיא משתחררת מההגדרה ומהכלא האישי של דמותה :-)